ממשלה בצניחה חופשית?

נראה שהממשלה נמצאת בצניחה חופשית, למרות השילוב הנדיר הנוכחי של גורמים חיוביים: יציבות פוליטית, מדדי ממשל עד 2030 (אירופי ולאומי), כספים קהילתיים משמעותיים, יציבות תקציבית יחסית, וכמעט שמונה שנים בראש המינהל הציבורי. . למרות זאת, ולצערנו, אנטוניו קוסטה, שהחל לשלוט במדינה ב-2015 - והוא אחד הפוליטיקאים הוותיקים ביותר בממשלה - נראה זר וחסר חיים. אחרי ההצלחה שהושגה בשלטון נגד הטרויקה והמגיפה, נראה שהוא אובד עצות מה לעשות. מומחה לטקטיקות ורטוריקה לטווח קצר, נראה שאינו מסוגל למשול לעתיד.

עד שנת 2030, פורטוגל חייבת להיות מסוגלת לצמוח ובמקביל להרוויח בחוסן חברתי, סביבתי וממשלתי. מעניין לציין שזהו גם האתגר הנוכחי של חברות להיות תחרותיות: לשלב ביצועים כלכליים טובים עם ביצועים חברתיים, סביבתיים וטובים. ממשל. ללא הערכה טובה של ארבעת הממדים הללו, לעולם לא יהיה לנו מודל פיתוח תחרותי ולעולם לא נכבד את ההסכם הירוק האירופי, הסכם האקלים של פריז ואת יעדי הפיתוח בר-קיימא של אג'נדת האומות 2030. מאוחד.

כעת, לאחר שמונה שנים של ממשל של אנטוניו קוסטה, היו צפויות יותר שאפתנות ותוצאות טובות יותר בארבעת המימדים הללו.

מבחינה כלכלית, יש לנו כמה קבוצות עם פוטנציאל רב למעבר לפרדיגמת כלכלה ירוקה - מתחום האנרגיה, לעסקים חקלאיים, ליערות, לים, לאופנה, לתיירות, בין היתר. אנחנו גם נהנים - ויותר ויותר - מהידידותיות למשתמש של הכלכלה הדיגיטלית החדשה. עם זאת, נראה שאין חזון אסטרטגי מגייס וישנם צעדים שננקטים לאט.

גם ברמת הלכידות החברתית, שמונה שנות הממשל הללו יודעות מעט. למשל, אם הדיור כבר היה בראש סדר העדיפויות ב-2015 – ונושא שאנטוניו קוסטה הכיר היטב מאז שהיה ראש עיריית ליסבון – למה הוא זוכה למרכזיות ממשלתית רק עכשיו?

באשר לאיכות הסביבה, היעדים שנקבעו לשנת 2030 הם תובעניים ביותר. קריאה אלכסונית של דוח מצב הסביבה 2020/21 נותנת מושג טוב על מגוון הנושאים והמדדים שיש לקחת בחשבון. אולם גם ברמה זו אבד הניצוץ השלטוני. רק עמידה בחוק יסוד האקלים - שעדיין קובע כמה צעדים המתוכננים להיכנס לתוקף - תצריך תוכנית קונקרטית והתייעצות חברתית ספציפית.

אחרון חביב, ישנה השאלה של ממשל, כלומר אתיקה של ניהול. האתיקה היא המלט של החברות, כי בלעדיה, אין אמון באמנה החברתית, שבה תלויות הדמוקרטיות לתפקד. ובכן, גם ברמה הזו יש הרבה מה לעשות. לא מובן שאחרי כמעט שמונה שנים יש יותר ויותר מקרים של שחיתות אתית, פוליטית או כלכלית הקשורה לשלטון.

ברור ששחיתות אינה בלעדית לפורטוגל. זה גם נראה מהותי למצב האנושי. זו הסיבה שכל כך חשוב שיהיו כללים ומוסדות ברורים המסוגלים לשלוט בהם. מאזן הכוחות או המערכת של בלמים ואיזונים הוא ממד מרכזי של קיימות. ללא אתיקה, הבניין פשוט יכול להתפורר.

כאשר, לאחר מספר חודשים, עזבתי את הממשלה החוקתית ה-XXI, קיבלתי איומים אבסורדיים. מפרסום ידיעות כוזבות עליי, ועד לעולם לא אמצא שוב עבודה בפורטוגל, כי אהיה קורבן לרדיפה "עד מוות" על ידי שתי ישויות ידועות (אחת פוליטית, השנייה אזרחית). בזמנו, יותר מהאיומים עצמם, הזדעזעתי מהחוצפה שבה הם נאמרו. בכוח טוב ורע, ג'ף מולגן טוען שאחת החולשות הגדולות ביותר של דמוקרטיות היא שהתכונות הדרושות כדי להיות מנהיג הן ההיפך מלהיות מנהיג טוב. ברור שיש הרבה מה לעשות כדי שהמפלגות יהיו בתי ספר לאזרחות, ולא סוכנויות תעסוקה והשפעה, וכדי שהשיטות שלהם לעולם לא יתבלבלו עם אלו של המאפיה הנפוליטנית.

בקיצור, זה היה הזמן שבו פורטוגל הייתה צריכה מדינאי בראש הממשלה. מישהו עם חזון לטווח ארוך, כריזמה, אומץ, יכולת פעולה ואתיקה בלתי מעורערת. לגוטרס היו הרבה מהתכונות הללו, לסוקרטס רק כמה. אנטוניו קוסטה, אילו תכונות יהיו לו, בנוסף ליכולת טפטוף? האם יצליח לשלוט בטווח הארוך ולגייס עסקים וחברה אזרחית? אחרת, זו מדינה שמוותרת.